החלטה בתיק עת"א 49428-06-11

בפני עתירה לפיה מבקש העותר להורות למשיב להוציאו לחופשות בהתאם להמלצת מב"ן ופסיכולוג שב"ס, כפי שיפורט בנימוקי העתירה.

כללי

1.         העותר, יליד 1941, ניצול שואה, מרצה מאסרו הראשון למשך 18 שנים החל מיום 30.1.03, לאחר שהורשע בעבירות של אינוס בתה של בת זוגו, ביצוע מעשים מגונים בה; ביצוע מעשה מגונה בפני קטין כלפי בת אחרת של בת זוגו, והתעללות בה בהיותה קטינה חסרת ישע; תקיפת בת זוגו בנסיבות מחמירות ואיומים כלפיה וכן בהתעללות בבנותיו בהיותן קטינות חסרות ישע.

2.         העותר אינו מצוי בקו הבריאות, הוא חולה לב, לוקה בסכרת ובלחץ דם גבוה ועבר במהלך תקופת המאסר מספר אירועים מוחיים ואירועי לב. הוא שוהה באגף קשישים וחולים כרוניים ונוטל טיפול תרופתי על בסיס קבוע.

3.         העותר סיים לרצות למעלה מרבע מתקופת מאסרו בחודש אוגוסט 2007, אך למרות זאת הוא טרם יצא לחופשות חרף המלצות מב"ן מיום 28.1.09 ומיום 16.6.10 וחוו"ד של פסיכולוג שב"ס, ד"ר אפשטיין מיום 4.6.08, ונסיבותיו האישיות, וזאת בשל התנגדות וג"ע בחוו"ד מעודכנת מיום 14.6.11.

טיעוני העותר

1.         בחוו"ד וג"ע נפל פגם מאחר ובוועדה ישבו רק שניים  מנציגיה, יו"ר הוועדה ונציג שב"ס, בניגוד לסעיף 4.3 בפרק 3.3.37 לנהלי וג"ע, אשר מחייב כי מלבד יו"ר הועדה ונציג שב"ס, שהוא עו"ס בכיר, יהיה חבר בה גם פקיד סעד מחוזי לחוק הנוער וכן משתתפים נוספים לא קבועים כגון העו"ס המטפל בעותר בכלא, קצין מבחן, נציג רש"א ועוד.

לדיון בעניינו של העותר לא הוזמן נציג מב"ן, חרף העובדה הידועה כי קיימת מחלוקת בין וג"ע למב"ן בעניינו של העותר.

2.         חוו"ד וג"ע נגועה בחוסר סבירות קיצוני, מאחר וחברי הוועדה מצאו לנכון לנתח את אישיותו של העותר, מבלי שיש להם הכלים והסמכות לכך.  קביעתם כי פרופיל אישיותו של העותר הוא נרקיסיטי, תוקפני, אלים ובלתי אמין נעשתה מבלי שתהיה להם הכשרה מקצועית לכך.

3.         התייחסות הועדה לעבירות אותן עבר העותר שגויה שכן העותר הורשע בעבירות מין כלפי מתלוננת אחת בלבד, היא בתה של גרושתו שהיתה בגירה בעת ביצוע העבירות, וזוכה מביצוע עבירות המין בשלוש בנותיו הביולוגיות, כלפיהן הורשע בעבירה של התעללות בקטין. כמו כן זוכה העותר מעבירת אינוס של בת אחרת של גרושתו, לגביה הורשע בעבירה של התעללות בקטין ומעשה מגונה בפני קטין.

4.         אמנם העותר לא יודע מה כתוב בחלק החסוי של חוו"ד וג"ע, אך הוא משער שמדובר בהתנגדות המתלוננות שייצא לחופשה.

התנגדות זאת, אמנם מובנת, אך אין בה כדי להטות את הכף, שכן מדובר בבגירות שאינן מתגוררות בארץ. באשר למתלוננת העיקרית- מדובר בבגירה כבת 39, שאין לעותר כל קשר עמה ב- 15 השנים האחרונות, היא המשיכה לנהל חיים נורמטיביים, שירתה בצבא, למדה והקימה משפחה ויציאת העותר לחופשה לא תסכן אותה.

5.         התנגדות וג"ע ליציאת העותר לחופשות מבוססת על טעמי מדיניות. אין לחוות הדעת של וג"ע יתרון על פני מומחי מב"ן ופסיכולוג שב"ס, ששבו ובדקו את העותר והמליצו על הוצאתו לחופשה.

התנגדות וג"ע אינה תוצאה של בדיקה מעמיקה של העותר אלא מבוססת על הכחשת העותר את העבירות ועל התנגדות המתלוננות.

6.         אין בהכחשת העותר כדי למנוע יציאתו לחופשות שכן הוא ניהל הליך הוכחות ממושך ואף זוכה מחלק מהעבירות ולכן לא ניתן לצפות כי יודה בעבירות שלטענתו לא ביצע. מב"ן, אשר מודע לעמדת העותר, שב והעריך כי מסוכנותו נמוכה כך שאין בהכחשת העבירה כדי להוות שיקול רלוונטי בהחלטת וג"ע באשר ליציאתו של העותר לחופשות.

7.         אין בעמדת המתלוננות כדי למנוע יציאת העותר לחופשות שכן וג"ע לא בצעה אבחנה בין המתלוננת בגינה הורשע העותר בעבירות מין לבין המתלוננות שכלפיהן זוכה מביצוע עבירות מין ואשר עמדתן אינה רלוונטית.

יתר על כן, וג"ע לא נתנה משקל לחלוף הזמן מאז בוצעו העבירות, לגילה המבוגר של המתלוננת ולמצבה היציב כיום.

8.         הלכה היא כי הכחשת עבירה לא מהווה עילה למניעת חופשות של עבריין מין מורשע.